Buchdetails
Beschreibung
אין שחר לשמועה שהרומאן ("הפואמה") 'נפשות מתות' הוא סאטירה ריאליסטית, לוחמנית, על החברה הרוסית המסוימת של המחצית הראשונה של המאה ה-19 (ואת מי היא מעניינת היום?). הספר מתרחש בעולם הגוגולי האבסורדי, המצחיק עד אימה והמתנהל על-פי חוקיות מעוקמת משלו. רק במקרה התחפש כאן עולם זה לפרובינציה רוסית נידחת, אשר טרם קם סופר שיוכל להתחרות בגוגול בהמצאות המוזרות שהוא מביים בתוכה כמין מֶיֶרהוֹלד עולמי. ולא הפרובינציה הזו, ולא בעלי-האחוזות שבה, הם הנושא "הסודי" של הספר. "המפתח לסוד הוא רק בנפשו של המחבר", טען גוגול-עצמו.
צ'יצ'יקוב, גיבור הספר, נודד בין האחוזות הכפריות וקונה בחצי-חינם "נפשות מתות", כלומר: צמיתים שכבר מתו, אך במובנים רבים הם חיים לא פחות מבעליהם החיים. מה יוצא לו מזה? על כך נפוצות בעיר שמועות למכביר, האחת מופרכת מחברתה. אבל השמועה הנראית כמופרכת ביותר (שמפיצות בעיקר נשים), זו האומרת שהנפשות המתות הן רק הסוואה לרומאן שצ'יצ'יקוב (החרד עד מוות מנשים) מנהל עם בתו של מנהל המחוז, ולכוונתו לברוח עימה – שמועה זו דווקא משיקה לאמת עמוקה...
*
ברקע של 'נפשות מתות' היתה אמורה לעמוד 'הקומדיה האלוהית' של דנטה, על שלושת חלקיה. ב-1845 קם גוגול ושרף את רוב כתב-היד של פרקי החלק השני שכתב עד כה. לאחר מכן כתב אותו מחדש, ובתחילת פברואר 1852 כבר היו בידו כל אחד-עשר הפרקים של החלק השני בנוסח סופי. בלילה שבין ה-10 ל-11 בפברואר – בנסיבות שמתוארות בהערות הביוגרפיות שצירפנו לספר – שרף גוגול את כתב-היד הנקי של כל הכרך השני. למחרת טען שהתכוון לשרוף דברים אחרים, אך השטן דחף אותו. כעבור עשרה ימים הוא מת.
אך הוא לא השמיד לגמרי את החלק השני: ארבע מתוך חמש המחברות שהשאיר כללו את ארבעת הפרקים הראשונים של הנוסח האחרון, והמחברת החמישית כללה חלק מסיום החלק השני, אך בנוסח ישן יותר, הנוסח שנשרף ב-1845. וכך, החל מ-1855 מופיע 'נפשות מתות' בכל רחבי תבל, ומתורגם שוב-ושוב, בכפיפה אחת עם חמשת הפרקים הללו של החלק השני. שני תרגומיו הקודמים לעברית לא כללו חלק זה. התרגום החדש של רִנה ליטוין מציג סוף-סוף את 'נפשות מתות' בגרסתו המלאה.