איש עומד מאחורי אישה יושבת

איש עומד מאחורי אשה יושבת ששדיה גלויים. מיהו האיש הזה? האם הוא מאהב? בעל נדהם? משרת-אישי חושק שמתעלמים מגבריותו? המפקח על הרכבות שבא להודיע לה על מועד יציאת רכבת-האקספרס? או, אולי, בכלל מצלמים כאן – והעיקר הוא: איך זה "מצטלם"? ואיך הגיע לכאן, לעמוד מאחורי אשה חשופת-חזה? מה הוא מעכל שם, בתוכו? האם מצבו הוא תוצאה של הידרדרות, או שהוא פיסגת שאיפותיו – דראמה של ריגושים ותסכולים, שאם יודח ממנה, תישאר לו רק אֵינות ממיתה, בלי המתח העצום?

זהו ספר על הגבר שאינו "הוא עצמו", אלא הוא "נותן-שירותים" למיניהם, נושא באופן כפייתי, כמין מלצר רוחני, מחשבת אשה, או תקוות אשה. הגברים שבספר – מן החבילה הצרורה בחיתולים ועד לתכריכים – הם מגוון גדול של משרתים או כמו-משרתים, והתהום בלתי-עבירה בין המשרת – גבר במוצאו, שגבריותו נבלמת – לבין המאהב, הופכת לחוט דקיק ושרירותי.

אפשר לקרוא את הטקסטים שבספר בנפרד, כסיפורים ארוכים וקצרים, שביניהם גם תמונות "קפואות" ומסות פארודיות. אבל הקטעים המרכיבים את הספר גם מקיימים יחסים זה עם זה, כסדרה של ואריאציות והיפוכים, ומבחינה זו אין לפנינו קובץ סיפורים אלא יצירה אחת שלמה.

שלא כבמחזותיו של לוין, זהו ספר שרובו זרמי תודעה, בעצם זרם של ספקולאציות פנימיות, שיש בהן שוב-ושוב קצר בין ריגוש לעלבון. כל עלבון, כל מינוס, גם עשוי להיות מוכפל במינוס ולהפוך לפלוס, לתוכן מרגש, שבלעדיו אין כלום.

וכך מתגלגל הספר מן ההומור המבריק אל הגרוטסקה המצמררת, הפרועה – ובהישגים לשוניים שמעטים כמוהם בספרות העברית העכשווית.

זו המהדורה המקורית של הספר, מ-1992. מהדורה נוספת ראתה אור ב-1999 בסדרת כל כתבי חנוך לוין.