הגנה על זכויות האישה

הגנה על זכויות האישה, מאת מרי וולסטונקרפט, הוא חיבור חלוצי במלוא מובן המילה. טקסט מכונן זה של הפמיניזם, שפורסם ב-1792, הוא כתב אישום נוקב כנגד שעבודו החברתי, הפוליטי, הכלכלי והתרבותי של המין הנשי. בספר מותחת וולסטונקרפט ביקורת חריפה על החברה בת־זמנה, הגוזרת על הנשים לחיות כבנות-לוויה, ללא חירות וללא כבוד. מצב דברים זה, לדבריה, אינו "טבעי" בשום אופן – כפי שגורסים אלה המבקשים להנציחו – אלא תוצאה של אפליה מתמשכת ושל מאמץ להותיר את בנות המין הנשי בנחשלותן הרוחנית והמוסרית. כדי לתקן עוול זה, גורסת וולסטונקרפט, יש לאפשר לנשים לזכות בחינוך ובהשכלה זהים לאלה של הגברים; רק כך תוכלנה לממש את הפוטנציאל הטמון בהן כבריות תבוניות ריבוניות ולהשתתף בכל הפעילויות הציבוריות והתרבותיות כאזרחיות שוות־זכויות.

דמותה של הסופרת והאקטיביסטית מרי וולסטונקרפט העסיקה לא מעט ביוגרפיות במאה האחרונה, ולא בכדי. כהוגת דעות וכסופרת רבת-תעוזה, שלא היססה לפעול נגד המוסכמות הדכאניות של סביבתה החברתית, סללה וולסטונקרפט את הדרך לדורות מאוחרים יותר של נשים שנלחמו על חירותן ועל זכויותיהן. השקפותיה המהפכניות ואישיותה הסוערת הקימו לה מתנגדים רבים, שלא היססו להטיל בה רפש ולהוקיעה בחריפות. ואולם, כיום זוכה וולסטונקרפט להכרה לא רק כאם המייסדת של התנועה למען זכויות הנשים, אלא גם כיוצרת חשובה בזכות עצמה, שכתביה הטביעו חותם בתנועה הרומנטית והותירו את רישומם על הכתיבה הנשית.

לקורא העברי מוגשת כאן המהדורה הביקורתית הראשונה בעברית של הגנה על זכויות האישה, בתרגומה של ליה נירגד. כותבת המבוא, ד״ר שרון הלוי, היא היסטוריונית העומדת בראש התכנית לתואר שני בלימודי נשים ומגדר באוניברסיטת חיפה. עיקר מחקרה עוסק בהיסטוריה של זהויות, ביחסים בין נשים למדינה, ובתפקידן הציבורי והפוליטי של רעיות.