השימפנזה השלישי

ב-98 אחוזים מהגנים שלנו אין הבדל בינינו לבין השימפנזים במה מייחדים אותנו, אם כן, שני אחוזי הגנים הנותרים? ואם אנחנו כל-כך דומים לשימפנזים, מדוע אנחנו גרים בבתים, מפתחים מדע, טכנולוגיה, תרבות וראשינו מלאים רעיונות עוד ועוד, ואילו השימפנזים נשארו בג`ונגל? התרבות שפה, אומנות, יצירתיות אינה בלעדית לאדם .גם השימפנזים יכולים! מה, אם כן מותר האדם? רצח, אונס, מלחמות, שעבוד יש גם בעלי-חיים שעושים זאת! האם יש הבדל במניעים, במטרות? או שהוא כמותי בלבד? בני האדם מעשנים, שותים אלכוהול, משתמשים בסמים. מה פשר הנטייה האנושית הזאת להרס עצמי? האומנם היא ייחודית לאדם?
`השימפנזה השלישי` ספרו המבריק והמרתק להפליא של ג`ארד דיימונד - מדען וחוקר, פרופסור לפיסיולוגיה בבית-הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בלוס-אנג`לס - קורא תיגר על אבני יסוד, מוסכמות ומקובלות בתחום חקר האבולוציה. מן הבחינה של הגנטיקה המולקולרית המרחק הגנטי בינינו לבין השימפנזים הינו מזערי. אנו השימפנזה השלישי, טוען דיימונד, אחרי השימפנזה המצוי והשימפנזה הגמדי. יחד עם זאת, התכונות המייחדות אותנו הן שהביאו להצלחתנו כמין ובאופן מחריד למדי, הן גם שנתנו בידינו את הכלים שעלולים להביא להשמדתנו ולהכחדתנו. מהם אותם מרכיבי מפתח ספורים שעשו אותנו אנושיים, מהם הגורמים שהעניקו לנו את מאפייננו המובהקים כל-כך, מה הטעם להתחקות אחר מקורן של תכונותינו מתוך השוואה לעולמם של בעלי-החיים, ועד כמה אנו יכולים לשלוט בכל אלה ולהשתמש בידע ובניסיון האנושי על-מנת לשפר את פני עתידנו עלי-אדמות, אלו השאלות המרכזיות,רבות-הפנים והמורכבות שבהן עוסק ספר יוצא-דופן ומאלף זה.