צלופחי הזהב

הצלופחים, זאבי המים, הקרפיונים ושאר הדגים שבסיפורי אוטה פאוול הם רק החוט המקשר, יצורים חמקמקים ברקע עלילה שבמרכזה עומדת משפחת פופר הצ'כית-היהודית (ששינתה את שמה ל"פאוול" אחרי מלחמת העולם השנייה, כאשר כל שם בעל צליל גרמני עורר דחיה): אבא פופר היהודי, אלוף העולם במכירת שואבי אבק, הוא אדם צמא לחיים החולם על העושר הגדול שיפול לידו ביום מן הימים. אמא הרמניה הנוצריה, הנושאת את שגעונות בעלה בהבנה ובחיבה, ושלושת בניהם, ובהם – אוטה הצעיר. הסיפורים מתרחשים בימי קיץ קסומים על חוף נהר ברפובליקה הצ'כוסלובקית השלווה, בעת הכיבוש הנאצי ובשנות השיבה לחיים נורמליים, כביכול, שלאחר המלחמה. אלה הם סיפורים ששזור בהם הומור דק ומעודן, מהול בחכמת חיים. קו דק מפריד בין מציאות ודיון, בין חיוך ועצב.

אוטה פאוול, יליד 1930, התפרסם תחילה ככתב ספורט (ואולי שם רכש את כושר התמצות שלו) ורק בהדרגה עבר לכתיבת סיפורים. כל יבולו הספרותי – שלושה קבצים דקים, הכלולים בספר זה, ורק הראשון שבהם יצא לאור בחייו. בשנת 1973, בגיל 43, שלח אוטה פאוול יד בנפשו.