ארוחת צהריים עם אמא

קובץ סיפורים ראשון של גיל הראבן ובו תשעה סיפורים:

"...עכשיו אני מבינה מה רציתי. 'אני רוצה להרוג אותו. ואם זה בלתי אפשרי, אסתפק במה שכן אפשר לעשות,' אני אומרת.

אם מילים עושות אהבה, אפשר לחסל אהבה במילים. אני מביטה בשעון. נותרו לי עשרים דקות, ואני מנצלת אותן ביסודיות רצחנית. הוא אגרסיב דיפרסיב, הוא מזכיר לי את אבי, הוא מזכיר את אמי, יש לי דפוס התמכרותי מהבית, זהו קשר תלותי. למי מתייחסות המילים האלה? מה זה חשוב. הוא זכר שוביניסטי, מוגבל, רודני. מבחינה רגשית הוא פשוט נכה. אינפנטיל אמיתי. הנה, אני עושה זאת: הלכה הנשמה, ונותרה רק הנפש. ורק לא אמרתי את שמו.

בעשרים לשתים-עשרה, חמש דקות בדיוק לפני תום הסשן, אני שמה קץ לבירבוריה של הנפש הקולקטיבית ומשתתקת. עיניו של דוקטור קרוס נוצצות.

'את אישה אמיצה,' הוא אומר לי, 'היום את התחלת תהליך.'

קטע מתוך הסיפור "הילינג".