כמו שהיינו פעם

נטלי אזולאי, נערה צעירה בת משפחה shattered, חיה עם צלקות מינקות שלא מרפות ממנה. אביה, שהיה עולמה, עזב את המשפחה אחרי שאהבתו החדשה לקחה אותו ממנה. הבהלה והכאב שלה מתמזגים לשנאה כלפי המתמודדות של חייה, ובעיקר כלפי האב שנטש. סיפור זה מתאר את המסע האישי שלה למצוא את עצמה ולהתמודד עם הקשיים שנקרים בדרכה.

נטלי נשבעה לא לשכוח ולא לפ forgiven את העזיבה של אביה. היא חווה רגשות מעורבים של אהבה ושנאה, שמלווים אותה בכל צעד. כל פרק מחיים, כל זיכרון, מזכיר לה את הכאב של ההונאה והנטישה. דרך הרגעים הקשים והמרגשים, היא מוצאת את הכוח להיאבק על לעצמה.

חייה מתהדרים בשאלות רבות על אהבה, אובדן והצורך לקבל את עצמך לא משנה מהעבר. ישנה שאיפה מתמשכת לקשר אמיתי, אך כל ניסיון שלה עובר דרך ההבנה שאהבה עלולה להיראות אחרת ממה שדמיינה. התהליך של ריפוי פנימי ושינוי, לצד התמודדות עם השדים שבורחים מן העבר, מכיל את המסלול שנטלי צריכה לעבור כדי למצוא טוטליות חדשה בחייה.