הדוד טונגסטן: כימיה של זיכרונות ילדות

זיכרונותיו המוארים של אוליבר סאקס, הנוירולוג־סופר, משרטטים את ילדותו בבריטניה בצל מלחמת העולם השנייה, ומעוררים לחיים את התפעמותו כילד מהאור, מהחומר ומהאנרגיה, התפעמות של מדע וקסם.

הדוד טונגסטן שבספר הוא דודו דייב, שהשתמש בסלילי מתכת הטונגסטן לייצור נורות חשמל, והוא שהכניס את אוליבר לעולם המסתורין של החומרים, צבעיהם, ריחם, מגעם ושאר תכונותיהם.

סאקס מספר ברגש על סקרנותו הבלתי נדלית שאותה טיפחה המשפחה שבה גדל, משפחה שהיה לה עניין עמוק בלמדנות, בדת ובפוליטיקה - הוריו היו רופאים ודודותיו היו ציוניות נלהבות. לאחר שבילה ארבע שנים אומללות בפנימייה, לשם שלחו אותו הוריו בזמן מלחמת העולם השנייה וההפצצות על לונדון, חשש אוליבר הצעיר שילקה גם הוא במחלת נפש כמו אחיו הגדול מייקל.

הוא מצא מפלט בכימיה ושאב השראה מן הכימאים והפיזיקאים פורצי הדרך, שהוא מכנה "אבותי לשם כבוד". בגיל ארבע־עשרה נפרד סאקס מאהבת ילדותו, הכימיה, כאשר גילה את נפלאות הביולוגיה ומאוחר יותר למד רפואה.