توضیحات
מוריס - רומן נועז וישיר, ובו סממנים אוטוביוגרפיים – מספר על אהבה בין שני גברים, אהבה אצילית, בעידן שבו זו נחשבה ל"תשוקה אסורה", שלא לומר לעבירה על החוק.
מוריס הקדים יצירות אחרות בנות זמנו בכך שביטא את ההשקפה המהפכנית שלאהבה בין גברים יכול להיות סוף טוב. הרומן שכתיבתו הושלמה ב־1914, אך ראה אור רק לאחר מותו של פורסטר ב־1970, מתאר בכישרון רב ובעדינות מסע של גילוי עצמי, של אומץ ותעוזה וקריאת תיגר על המוסכמות. זהו גם כתב אישום נוקב ואמיץ כלפי היחס הדכאני והצבוע של החברה האנגלית להומוסקסואליות, ה"תועבה של היוונים שאין להזכירה".
מוריס הול, בן המעמד האריסטוקרטי באנגליה, גבר צעיר קונבנציונלי למדי כמעט בכל דבר ועניין, הולך בדרכו של אביו, מבית־הספר הפרטי, דרך הפנימייה היוקרתית ועד לקולג' בקיימברידג' האלגנטית, על ההווי הסטודנטיאלי הסוער שלה, שם מתעוררים אצל מוריס רגשות רדומים. קלייב דרהם, שאליו הוא מתוודע בקולג', ואלק סקאדר, צייד ממעמד הפועלים, מלווים את מוריס אט־אט, כל אחד בדרכו, בתהליך רגשי, חברתי ופוליטי, שסופו הכרה במי שאתה באמת, כמו גם בחשיבותה של החברות והנאמנות.
"יצירה יוצאת מן הכלל פרי עטו של סופר בשיאו..." – ניו־יורק טיימס
א"מ פורסטר (1970-1879) הוא סופר ומבקר אנגלי נודע שהיה חבר בקבוצת בלומסברי האוונגרדית, יחד עם אינטלקטואלים, סופרים ואמנים, ובהם וירג'יניה וולף וג'ון מיינרד קיינס. בין ספריו הנודעים: "המסע הארוך ביותר", "חדר עם נוף","אחוזת הווארד", ו"מסע להודו".
הספר ראה אור בתמיכת מרכז הספר והספריות ומשרד התרבות והספורט
جزئیات کتاب
نقدها
مشاهده همه
Uma história sobre identidade e amor...\n\nMaurice fala mais do que sobre relacionamentos entre dois homens, fala sobre identidade e como a nossa sexualidade faz parte de quem somos, não é doença e definitivamente não é uma ""escolha"".\n\nAmei a forma como ele termina ciente de que pode até ser que a relação não dure para sempre, mas que seria pior viver uma mentira e não arriscar tudo por uma noite de verdadeira felicidade!
Probably a 3.5
Everything goes well and then your lover falls terribly ill, travels without you and hits you with: "Against my will i have become normal. I cannot help it" then falls in love with your sister and becomes homophobic
I think i wanted to love this book a bit too hard. I loved the movie, the storie, the characters. Maybe the writing style was not my cup of tea, or it wasn't fitting for this book. But I understand why it's such an important part of queer literature.
I was a bit lost and confused at times, but maybe it's just me. I think watching the movie before really helps you picture everything better and it was lacking in that sense for me. The writing felt... flat? For once in my life, i'm finding myself yarning for erotism in a book. Or anything that would have made it feel more lively. I continued it but it was starting to be really long.
