מאדאם בובארי

'מאדאם בובארי', מן הפסגות הנערצות של אמנות הרומאן, מופת של מרקם, מבנה וריאליזם אירוני – תורגם לעברית לאחרונה בראשית שנות השלושים של המאה העשרים, בידי דבורה בארון. הספריה החדשה מגישה אותו לקוראיה בתרגום חדש, רגיש ועדכני, של אירית עקרבי.

"אשה זו, אמה בובארי, חיה בינינו בכל ממדיה הממשיים, ואפילו בלי שנאהב אותה... אנו משלימים עם סיכלותה, עם בגידותיה שהיו-לגנאי, עם ריקנות חייה. אנו זוכרים לה, כבעלה שארל, את חסד-נעוריה, את ציפורניה הלבנות, ואת עמידתה בגן של אביה, מתחת לשמשייתה, העשויה משי מחליף-צבעים המטיל זהרורים מתנועעים על עור פניה הלבן, כאשר אפשר לשמוע טיפות מים הנושרות, אחת לאחת, על אריג השיראין המתוח. אנו זוכרים גם את רגעיה האחרונים: את מותה האבסורדי, הבלתי-יפה, הנורא בחוסר המשמעות שלו, ואת דברי בתה הקטנה:" הו! כמה העיניים שלך גדולות, אמא! כמה את חיוורת! כמה את מזיעה!..." זה כוחו של אמן, כוחה של אמנות-המלה, הנס שבדרך התיאור, תיאור היודע להשכין בלב העולם דמות לא-אהובה". (לאה גולדברג)

בינואר 2007 בחר הטיים מגזין ב'מאדאם בובארי' במקום השני ברשימת עשרת הספרים הגדולים של כל הזמנים.