הולדת הקליניקה: ארכיאולוגיה של המבט הרפואי

הולדת הקליניקה (1963), אשר נמנה עם חיבורי המופת של מישל פוקו, הוא ספר מטריד – הופעתו שינתה באופן רדיקלי את ראייתנו את הידע והפרקטיקה הרפואיים. שכן ספר זה מערער על ראייתנו את המדע בכלל ואת הרפואה בפרט כתהליך מתמיד של גילוי האמת. פוקו מבקש להסביר את ההיסטוריה של הידע כמערכת שיחית המורכבת מפרקטיקות, שפה וחוקים – לא כביטוי לפעולה המודעת של סובייקט אוטונומי.

בהולדת הקליניקה מבקש פוקו להפריך את ההיסטוריוגרפיה הליברלית של הרפואה, זו אשר הסבירה את התפתחות הרפואה לאור השקפות הנאורות שקשרו בין חירות לידע. לטענתו, "בהיסטוריה של הרפואה, לאשליה זו יש כיוון ברור: היא פועלת כהצדקה רטרוספקטיבית [...] מיום שהוסכם שהפגיעות מסבירות את הסימפטומים, ושהאנטומיה הפתולוגית היא היסוד לקליניקה, היה צורך להמציא היסטוריה משופצת שבה פתיחת הגופות, כדרישה מדעית לפחות, קודמת לתצפית – הפוזיטיבית אחרי הכול – בחולים; היסטוריה שבה הצורך להכיר את המת היה קיים כבר כאשר החלה ההתעסקות בהבנת החי. כך, מלא כלום, הומצאה לה קנוניית נתיחה אפלה, כת האנטומיה הלוחמת והסובלת, שרוחה הנסתרת היא זו שכביכול אפשרה את הקליניקה לפני שרוח זו עצמה צפה והתגלתה בפרקטיקה הסדירה והמותרת של האוטופסיה המבוצעת לאור יום".

הולדת הקליניקה אינו חיבור "נגד הרפואה" או "בעד הרפואה", אלא מחקר ביקורתי על התנאים שאפשרו את צמיחתו של שדה ידע חדש: הרפואה הקלינית המודרנית. ספר זה אינו פונה למי שעוסק בהיסטוריה של הרפואה בלבד, שכן הוא בעת ובעונה אחת ספר על ההיסטוריה של הרפואה המודרנית, הסתכלות ביקורתית על ההיסטוריה של הרעיונות וניתוח ביקורתי של כינון הסובייקט המודרני כתופעה פנימית לשדה השיח.