געגועים לפלייסמט

תבלינים הנעים לקצב שיר הלב, תקווה המגולמת בשניצל וצ'יפס, אצילות הלובשת כסות של פלאפל, סלט המטעין את קו המרוץ, ליצ'י השובר מוסכמות, סלמון המאחד משפחה ותפנית בקריירה המתרחשת בזכות שמאלץ.
כל סיפור ב"געגועים לפלייסמט" מקפל לתוכו זיכרונות ורגשות עזים הקשורים לאוכל – געגוע לשורשים, לטעמים המנחמים של בית אימא, לחיקם של אהובים שאינם, כמיהה לניחוחו של חיבוק, תשוקה לחיים אחרים. מעל כל פלייסמט אישי של כל אחת מגיבורות הסיפורים מיתמרים אדי שמחה, צער, גאווה, אובדן, תובנות ומעש מתבשיל חייה.

המשולש אוכל–לב–געגוע נצבע בצבעי המנות, התבלינים, הסערות וההשלמות כמצלמה הממקדת את העדשה בפריט אחד. מתוך ההדגש הזה נוצרת תמונת עולם של הגיבורות ודרכה נפתח צוהר לנפתולי נפשן או לרגעים מכוננים בחייהן, כשהן מחפשות סנכרון טוב יותר בין מגירות הלב שלהן וחייהן החיצוניים.
לעתים בכוחם של ניחוחות תבשילים לברוא בגיבורות הסיפורים תובנות בעלות עוצמה – איזה שינוי לעשות, מה לפרק ומה להרכיב, מה חשוב ומה טפל.

בשפה קולחת ומדויקת משרטטת איילה רהב קשת רחבה של גיבורות לצד האוכל ואת האוכל לצד הגיבורות שלו. לחלק ניכר מן הסיפורים מצורפים מתכונים מעוררי תיאבון למאכלים נבחרים המופיעים בסיפורים.
____________

איילה רהב, ילידת 1955, מתגוררת בתל אביב, תרגמה ספרים רבים מאנגלית ומצרפתית ולאחר שנים ארוכות בתחומי הפרסום, היזמות וההייטק, שבה לאחרונה לאחת מאהבותיה הגדולות – הכתיבה.
זהו ספרה השלישי של רהב. קדמו לו "פרסום בטלוויזיה – המדיום, המסר, הכסף" שכתבה עם אבי ניר (הוצאת "מטר", 1993) וספר הילדים "חיית פרסום" (הוצאת "מטר", 1995).