עיר שסועה לה יחדיו: דו-לאומיות בחיי היומיום ביפו

ערים ״מעורבות״, או ליתר דיוק ערים דו-לאומיות, הן בישראל זירת מאבק על מרחב וזהות הניטש כמעט מאז תחילת ההתיישבות היהודית החדשה בארץ. בין ערים אלה בולטת יפו בגלל מורכבות יחסיה עם תל אביב, "העיר שהולידה מדינה". מערך יחסים טעון זה מעלה שאלות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות לגבי זהות העיר ועתידה, שעימן מתמודדים התושבים והממשל מאז סיפוחה לתל-אביב ב-1950 ועד היום.

״אם הזר״ ו״בולגריה הקטנה״, ״כלת פלסטין״ ו״קהילה תורנית מתחדשת״, ״מוזיאון הנכבה״ ו״פנינת נדל״ן״ – בנוסף לעברה המיתי בן אלפי השנים, יפו קרועה כיום בין דימויים וכוחות המלווים אותה לאורך מעל למאה שנה והקשורים במפגשים שהעיר מזמנת לקהילות הכה שונות המתגוררות בה.

האנתרופולוג דניאל מונטרסקו, שנולד ביפו וגדל בה בוחן מחדש את עיר הולדתו. הוא מתהלך ברחובותיה ומתבונן בה מגובה העיניים: מפענח את הדו-שיח בין כתובות הגרפיטי שעל הקירות, משוחח עם חברי ילדות ובני משפחותיהם, מתעד את הענף היפואי, הזנוח, של מחאת הדיור, עוקב אחרי תהליכי הג׳נטריפיקציה השונים המתקדמים בעיר.

מונטרסקו מבקש לברר האם יש עתיד לבית משותף בעיר הזאת. האם יפו תשרוד את הפלישה התל-אביבית והג׳נטריפיקציה הניאו-ליברלית? מה מקומה של העיר בהיסטוריה הלאומית והחברתית של המקום? ובכלל, מהן מגבלות הסיפור שניתן לספר על העיר ואנשיה?

לאחר מחקר היסטורי ואנתרופולוגי שנמשך יותר מעשור ועם ניסיון חיים של עשרות שנים ביפו, ״עיר שסועה לה יחדיו״ הוא הספר המקיף הראשון אשר מספר את סיפור העיר מנקודת מבט ייחודית, ערבית ועברית כאחת, המשלבת נרטיבים פלסטיניים ויהודיים, היסטוריה ואנושיות.