אין דלת

אוקטובר 1931; אוקטובר 1923; אוקטובר 1926; אפריל 1928
ארבעה רגעי קיום לא רציפים, ארבע תחנות ביניים בעונות מעבר.
בגוף ראשון, בפרוזה שורטת, במשפטים מסולסלים, שבלוליים, מקופלים בתוך עצמם, מספר הגיבור את דנדון חייו, את ההתדפקות התמידית על הדלת, את נדודיו של מי שלא מצליח למצוא את הדרך פנימה. זהו גם ספר מסע בין ארצות, נופים וחברות אנושיות: נהגי משאיות החוצים מדי לילה עם סחורתם את ארצות הברית, אוכל אנגלי חיוור טעם, סטודנטים אנגלים, אב מת, אח שאבד, אדם עשיר שהותש מחייו הנוחים.

הסופר הגדול וויליאם פוקנר, שהיה אחד מקוראיו הנלהבים של וולף, החשיב את "אין דלת" כהמשך הטבעי של "הנער האבוד", אפילו שמבחינה כרונולוגית סדר הפרסום היה הפוך. כמו תמיד אצל תומס וולף, העוצמה הרגשית המפעימה עשויה סגנון ותחביר יחידים במינם: בפרוזה רחבה ואנאפורית, מילים ומשפטים החוזרים כגלים במקצב המייצר סיפור בלתי נשכח.

במהלך חייו הקצרים חיבר הסופר האמריקני תומס וולף יצירות שהן אריגים משובחים של השראה, סגנון ותחביר, דחיפות, דחיסות ורגש. יצירתו היא הר געש ספרותי ומעין זעקה אקספרסיבית. הגרסה הראשונה של הנובלה ״אין דלת״ הופיעה בשנת 1933 ב״סקריבנרז מגזין״.

תומס וולף
"תומס וולף היקר: הלוואי שלא היו כל כך הרבה כותבי דברי שבח נמרצים בעשרים השנה האחרונות, שהשתמשו ודשו כבר את כל המונחים המכובדים לשעבר של ביקורת הספרות, כך שיכולתי אני למצוא ביטוי רענן ולבטא בו את הנאתי העמוקה מ'הבט הביתה מלאך'! יש בו, אין צורך לספר לך, גדולה אמיתית. אני מוצא בו וב'הקץ לנשק' עוצמה רחבת ידיים יותר מאשר בכל ספר אחר מזה שנים, אמריקאי או אחר. אלוהים, הספר שלך טוב!"
כך כתב זוכה פרס הנובל סינקלר לואיס לתומס וולף ב- 23 באוקטובר 1930. לואיס ופוקנר החשיבו את וולף לאחד מגדולי הסופרים האמריקאיים.
תומס קלייטון וולף נולד באוקטובר 1900 באשוויל, צפון קרוליינה. אמו ניהלה פנסיון ועסה בנדל"ן ואביו היה סתת אבן בעל עסק מצליח, ותומס היה הצעיר מבין שמונה אחים. בגיל 15 התחיל את לימודיו באוניברסיטת צפון קרוליינה וחלם להיות מחזאי. ב-1922 השלים את לימודי התואר השני במחזאות בהרווארד. לאחר כמה נסיונות למכור את מחזותיו, שהיו ארוכים מדי, הוא החליט לכתוב סיפורת. במקביל שימש לפרקים מרצה לספרות באוניברסיטת ניו יורק.
וולף הפליג למסע כתיבה באירופה ובמסעו חזרה באוקטובר 1925 הכיר את אלין ברנשטיין, מעצבת תפאורה, אישה נשואה, שהיתה מבוגרת ממנו ב- 18 שנה והשניים התאהבו וניהלו רומן בן חמש שנים. ברנשטיין עודדה ותמכה בכתיבתו. במהלך הקשר ביניהם הוא החל לכתוב את הרומן הראשון שלו בעל המאפיינים האוטוביוגרפיים, שאותו לאחר מכן ערך העורך מקס פרקינס לכדי "הבט הביתה מלאך" אשר הוקדש לברנשטיין. הסר ראה אור באוקטובר 1929, 11 ימים לפני "יום חמישי השחור" שבו קרסה הבורסה של ניו יורק.
וולף הפליג לאירופה וחזר בחזרה לארצות הברית והמשיך וכתב את ספריו הארוכים, המפורסמים בפרוזה המיוחדת לו, הרפסודית, משפטיו המלאים במקצב הייחודי לו. הוא כתב ארבעה רומנים ("הבט הביתה מלאך", "על הזמן והנהר", "הרשת והסלע" ו"לא תוכל לחזור הביתה", כששני האחרונים שבהם ראו אור לאחר מותו), כמה נובלות (ביניהם "אין דלת" ו"הנער האבוד"), סיפורים ומחזות. הוא מת מדלקת ריאות ושחפת חודש לפני יום הולדתו ה-38.
ב-2016 עלה לאקרנים הסרט "גאון" על יחסיו של העורך פרקינס (קולין פירת') עם תומס וולף, שאת דמותו מגלם השחקן ג'וד לאו.

ציטוטים:
“בארצות הברית ישנם שלושה סופרים גדולים: הראשון הוא וולף, השני הוא אני והשלישי הוא המינגווי.” ויליאם פוקנר
עוד אחד?