טרילוגיה לא-רצונית; המקום, העיר, פריז

הסופר מריו לבררו היה גם צלם, הומוריסט, מחבר תשבצים, עורך מגזינים, מיסטיקן, אקזיסטנציאליסט נוירוטי, אדם בודד, חובב מחשבים, מכור לפורנוגרפיה
אינטרנטית, אינטלקטואל, היפוכונדר, בעל חוג נצחי לכתיבה יוצרת, בדיכאון כרוני, קורא כפייתי, צרכן מושבע של רומנים בלשיים ועוד.
אך יותר מכול, מריו לבררו היה הצלע השלישית ב"משולש הזהב" של הספרות האורוגוואִית מן המחצית השנייה של המאה ה– 20 , לצד חואן קרלוס אוֹנֵטי ופליסברטו
הרננדס. לבררו כתב יותר מ– 25 ספרים שדרכם מתאפשר לנו לקרוא מחדש בין היתר את קונרד, את פו, את קפקא, את גולדינג, את בורחס, את מלוויל, את פיליפ דיק,
את פרוסט ואת ז’יד.

"האם אין פעמים שזבוב הוא יצור פנטסטי באורח יוצא מגדר הרגיל? האם מעולם לא קלטת את הרגש של עץ? ואתה עצמך, אם אתה חווה לרגע את החוויה של שכחת שמך שלך, של שכחת התפקיד החברתי ומאפיינים זרים אחרים, האם אינך יצור מסתורי ביותר, פנטסטי?" מריו לבררו


"בטרילוגיה הלא-רצונית של מריו לבררו מסופר על גבר בודד, לכוד במקום לא מוכר, ניצב מול דמויות אפלות ומצבים שהולכים ונעשים אבסורדיים, בחיפוש נואש אחר
החופש. את החוויות - חוויות של זרוּת, של עונג או של חרדה - שנגרמות בקריאת הטרילוגיה, אפשר להשוות רק למאגיה של החלומות; כפי שקורה בחלומות, בסוף
נותרת בנו התחושה שחווינו חוויה יחידה במינה, לכאורה מנותקת מהיומיומי, אולם גדושה במפתחות חיוניים שיש לחשוף אותם." ניקולס ורלוטה

"בכתיבה של לבררו הרצון הוא מעבר לחוּמרוֹת האקזיסטנציאליות שבהן שוררים העתיד והמציאות הבינארית של סיבה ותוצאה. באמונה ובייאוש, לבררו מגרה את
הפרטים עד להפיכתם לבלתי צפויים. כל מילה חדשה, כל ניע חדש, פותחים עולם בעל חוקים משלו שאינו מכיר את קודמו. ואולי הרצון אצל לבררו הוא כוח הפליאה,
הכוח של מי שיודע שכדי לשרוד את מְצור המציאות, יש לפרק אותה פעם אחר פעם בכלים העוינים של החלומות." ריקרדו רומרו מוּסי