הבשורה על פי יהודה

בחורף של שנת 1959 עולמו של שמואל אַש הצעיר מתהפך עליו: חברתו עוזבת אותו, הוריו פושטים רגל, והוא נאלץ לקטוע את לימודיו באוניברסיטה.
לאחר ייאוש הוא מוצא לו מפלט ופרנסה בבית אבן ירושלמי נושן, ששָׁם
עליו לשמש איש שיחה לזקן נכה ושנון. כשהוא מגיע לביתו החדש
פוגש שמואל אישה יפה ומושכת ושמה עתליה אברבנאל, המבוגרת ממנו
כמעט פי שניים, והיא רומזת לו שמוטב שלא יתאהב בה, פן יסולק מן המקום כמו קודמיו.
כך מסתגרים להם שלושת גיבורי הספר בבית האבן שבקצה העיר, ונדמה שהם שוקעים בשגרה שקטה.
אבל שמואל הביישן והעדין סוער מבפנים. התשוקה והסקרנות שעתליה מעוררת בו נהפכות אט-אט להתאהבות נואשת.
גם המחקר שזנח, על ישו בעיני היהודים, שב לרתק אותו, ושמואל הולך ונשאב אל סוד דמותו המקוללת של יהודה איש קריות, התגלמות הבגידה והשפלות. בהדרגה נחשפים בפניו הסודות הרודפים את הבית וקושרים את דייריו בעבותות של חושך. בבית המסוגר והמבודד מהלכות לפעמים מעין רוחות רפאים.

ברומן מסעיר זה חוזר עמוס עוז אל המרחב של אחדים מספריו האהובים ביותר, ובהם "מיכאל שלי" ו"סיפור על אהבה וחושך": ירושלים החצויה של אמצע המאה העשרים. סיפור האהבה העדין והצובט לב אפוף נופים של העיר החורפית ובאירועים משלהי תקופת בן גוריון. יחד עם גיבוריו בוחן עוז באומץ את עצם ההחלטה להקים מדינת יהודים ואת המלחמות שבאו בעקבותיה, ושואל אם אפשר היה לבחור בדרך היסטורית אחרת לגמרי, דרכם של המוקעים כבוגדים.