책 세부 정보
설명
לאורך השנים כתבו על הרומאן הזה שהוא "מבליט יותר מכל דבר אחר שכתבה מוריסון את כישרונה הענק והכמעט־מפחיד", וכי הוא "סיפור מהפנט, ברוטלי בכוחו... קיראו אותו ותרעדו"... ספר "מלא פלאים"... "ספר שצריך לקרוא שוב ושוב, דור אחר דור"... ספר ש"נכתב בכוח שרק מעטים כמותו בספרות בת־זמננו".
למרות הריאליזם הבוטה שלו, 'חמדת' אינו בדיוק רומאן ריאליסטי. אומנם מה שמתרחש בו נראה מציאותי לחלוטין לפי הבנת רוב דמויותיו, אך באשר לקוראים, שאלת הריאליזם תלויה לגמרי באמונותיהם.
דמותה של סֶתָּ'ה, גיבורת 'חמדת', מתבססת על סיפורה של מרגרט גארנֶר, אם שחורה צעירה שנמלטה ב־1856 מעבדות ונעצרה לאחר שחדורת מטרה, למראה לוכדי העבדים הנמלטים שהגיעו להחזיר אותה לאדוניה, הרגה את אחד מילדיה, ונכשלה בניסיון להרוג את האחרים, כדי שלא יילקחו לאחוזה שממנה ברחה וגורלם יהיה כגורלה.
הקוראים יֵחטפו כאן ללא־רחמים לתוך סיפורה של סֶתָּ'ה, שההווה שלו מתחיל ב־1873 – 17 שנה לאחר שהקימה את המצֵבה לתינוקת בת השנתיים שלה, חסרת השם. כתוצאה מן האופן שבו שילמה סֶתָּ'ה לחָרַת המצבות, היא קיבלה מידו רק ארבע אותיות חרותות: "חמדת" (במקום "חמדת ליבנו").
מאז היה ביתה כל השנים "חדור ארס של תינוקות", רדוף איזה רוח זדוני מהתל ומתפרע, שכולם הבינו שהוא רוחה של התינוקת, כאילו "שום דבר לא מת אף־פעם". וכשהרוח מסולק לבסוף, מופיעה יום אחד נערה מסתורית, האומרת ששמה חמדת, ושם משפחה אין לה, ומשתלטת כליל על החיים בביתה של סֶתָּ'ה. האם זו הבת שחזרה מן העֵבר האחר?
בעולם האכזרי של הרומאן תלויה זהותו של אדם לא רק בסיפור שהוא מספר על עצמו ושאחרים מספרים עליו; בעולם זה, שבו אדם אינו יודע אפילו את שמו, ומי אביו ואמו, ולאן נפוצו ילדיו – סיפור הזהות הוא סיפור של חורים ומחיקות, סיפור של ניסיונות נואשים למלא את מה שאינו ניתן למילוי.
מהדורה חדשה. התרגום רוענן ונערך מחדש.
장르들
리뷰
모두 보기
Toni Morrison's writing style is like poetry in prose format. It's absolutely beautiful, and I've never read another book like it. It also has some of the downsides of poetry, like being really confusing, but if you can puzzle it out, it has really deep meaning. This book is also an inspiration to me as a young writer because it proves that you don't have to follow the "rules" of writing to be a successful author. There's single paragraphs that run on for pages, and Morrison even wrote an entire chapter without punctuation-yet she won the Pulitzer Prize for Fiction! It's definitely an uncomfortable read, one that will make the reader face the horrible things that happened in the past and their consequences, as well as a confusing timeline and confusing sentences. But! If you're anything like me, it 100% pays off.
In the troubled years following the Civil War, the spirit of a murdered child haunts the Ohio home of a former slave. This angry, destructive ghost breaks mirrors, leaves its fingerprints in cake icing, and generally makes life difficult for Sethe and her family; nevertheless, the woman finds the haunting oddly comforting for the spirit is that of her own dead baby, never named, thought of only as Beloved. A dead child, a runaway slave, a terrible secret--these are the central concerns of Toni Morrison's Pulitzer Prize-winning Beloved. Beloved is a dense, complex novel that yields up its secrets one by one. As Morrison takes us deeper into Sethe's history and her memories, the horrifying circumstances of her baby's death start to make terrible sense. And as past meets present in the shape of a mysterious young woman about the same age as Sethe's daughter would have been, the narrative builds inexorably to its powerful, painful conclusion. Beloved may well be the defining novel of slavery in America, the one that all others will be measured by.