נפשות מתות

יפור המעשה של נפשות מתות פשוט לכאורה : צ ' יצ ' יקוב , נוכל מצוי , עובר בכרכרתו ברחבי רוסיה וקונה מבעלי אחוזות זכויות של איכרים וצמיתים שמתו אך עודם רשומים כחיים — " נפשות מתות ", כפי שנקראו אז . במסעותיו ובהרפתקאותיו של צ ' יצ ' יקוב נחשפים הטמטום והסיאוב של הביורוקרטיה ושל החברה הרוסית , ונראה כאילו מגמתו של הסופר לבקר את המציאות הרוסית בעזרת סאטירה חברתית ריאליסטית נוקבת .

אלא שבכותרת המשנה הפרדוקסלית — פואמה — רומז גוגול לקוראיו שאת היצירה הזאת יש לקרוא ברמה פיוטית־רוחנית , הן לפי טבעה והן לפי כוונתה : יותר סמלית ואֶפית מאשר ריאליסטית .

היצירה מפתיעה בהקשריה ובחיוניותה , ייחודית בצורתה , בקצבה ובסגנונה . גוגול בוחן את בני האדם , אוגר פרטי פרטים על אודותיהם ומתאר מצבי " צחוק תוך דמע ". הלשון והדיבור מקיימים את החברה האנושית , ובעזרת קסמי הניבים והדימויים מצליח גוגול לתאר את היומרה , את הריקנות ואת ההבל השולטים בה .

ניקולי וסילייביץ ' ג וגול (1809-1852), מגדולי הסופרים הרוסים , נחשב לאחד מיוצרי הפרוזה הספרותית הרוסית המודרנית ומגדולי הסופרים הקומיים הרוסים במאה ה־ 19.

נפשות מתות העסיק את גוגול כל פרק חייו האחרון . הוא כתב אותו במהלך שלוש־עשרה שנות נדודים מיוסרות על פני אירופה ( וארץ ישראל , שעליה כתב : " ראיתי את הארץ מבעד לדוק של חלום "), שבהן היה שרוי בהלך רוח דתי מיסטי , חי חיי נזירות והתייסר בחיבוטי אמונה מענים . גוגול ביקש להשלים את יצירתו הגדולה בשני כרכים נוספים ובהם לגלות את האנושי והאלוהי שברוסיה ובאנושות כולה , בניגוד ליסוד השטני שבצ ' יצ ' יקוב ובמעשיו . אך מאמציו לסיים את היצירה לא עלו יפה , וגם את הפרקים שהשלים ציווה לשרוף .