מישחקים באפלה

מארי קרדינאל, בספר אוטוביוגרפי, מספרת על התקף חרדה ובעקבותיו התמוטטות, שתקפו אותה בקונצרט ג'אז של לואי ארמסטרונג. מה, בשם אלוהים, ניגן ארמסטרונג באותו ערב, שהביא אותה לחוות את הדימוי של פרח קמליה לבן שהיה למשיסה, גזור וקרוע מבפנים? מה שהרגישה קרדינאל לא הבינו בכירי ובחירי סופריה של אמריקה ומבקריה. ומה שהבינה מוריסון נכתב ברומאן שלה 'ג'אז', והוא מפותח במסות שבספרון מבריק זה.

מושגים מרכזיים בתרבות האמריקנית, עצם "החלום האמריקני", קיבלו אח הגדרתם המדויקת בעיקר אל נוכח הוויה שחורה, מאיימת ומרתקת כאחד. תכונותיהן המרכזיות של הספרות והתרבות האמריקניות נולדו ועוצבו כתגובה על תחושת הנוכחות האפריקנית האפלה, נוכחות מורגשת אך מוכחשת, שהולידה חוסר-שקט ותחושת איום. תחושת האיום הזאת הביאה ליצירת אפריקניזם אמריקני, מין אפריקה מומצאת, שחוֹרוּת מודחקת, שהאמריקניוּת מגדירה עצמה למולה.

חנה נווה, באחרית-הדבר לספר, מקשרת את הדיון של מוריסון לכתיבתה של מוריסון עצמה, בעיקר ב'חמדת' וב'ג'אז', ולבעיות הנוגעות לתרבות הישראלית. "ספר קטן וצנום זה לא יוסיף לשקט הנפשי שלנו".