설명
עשרים ושלושה זוגות הכרומוזומים של מאט רידלי, יחד עם תואר דוקטור מאוניברסיטת אוקספורד, ציידו אותו בכישורים המתאימים לקריירה ככתב מדעי של אקונומיסט ודיילי טלגרף. הוא יו"ר של המרכז הבינלאומי לחיים. את הכרומוזומים שלו הוא מיזג בפיקחות עם אלה של אשתו, ד"ר אניה הרלברט, כדי להניב שני בני - אנוש חדשים לגמרי. ספרו מוצא המידות הטובות ראה אור בהוצאת זמורה - ביתן.
קריאת גנום האדם, המכלול השלם של 23 זוגות כרומוזומים, נשלמה באמצע שנת 2000. במיליארד מילים של שלוש אותיות, באלפבית של ארבע אותיות בלבד, הגנום מפרט את המתכון השלם ליצירה, להתפתחות, לתפעול ולתחזוקה של יצור אנושי. אבל הגנום אינו רק ספר מתכונים אלא הרבה יותר מזה: אפשר למצוא בו את מלוא האוטוביוגרפיה של האנושות, מעצם ראשיתם של החיים עלי אדמות ועד ימינו אלה. מאט רידלי בחר גן אחד מכל כרומוזום כדי לספר באמצעותו את הסיפור המופלא הזה, המשתרע על פני ארבעה מיליארדי שנים. הוא מתאר גנים המשותפים לנו ולחיידקים, גנים המבדילים אותנו מעל השימפנזים, גנים הגוזרים עלינו מחלות נוראות, גנים המשפיעים על תבונתנו ועל התנהגותנו, גנים המעניקים לנו את היכולת לדבר בלשון דקדוקית, גנים המנחים את התפתחות גופנו, גנים המאפשרים לנו לזכור, גנים המנצלים אותנו למטרותיהם האנוכיות, גנים הנלחמים ביניהם בתוך תאי גופנו, וגנים המתעדים את הפרהיסטוריה של נדודינו. תוך - כדי - כך מטפל המחבר, בבהירות ובחוכמה רבה, בשאלות האתיות, המשפטיות והחברתיות שמעוררת קריאתו של גנום האדם: למי שייך הגנום, ומי רשאי לעיין בו - האדם עצמו, החברה, הממשלה, או חברות הביטוח והמעסיקים? האם כדאי לאדם לדעת שהוא נושא בגופו גן למחלה חשוכת מרפא, והאם חייבים רופאיו להודיע לו זאת, או להסתיר את הדבר מפניו? האם הדטרמיניזם הגנטי מותיר מקום לרצון חופשי, או שמא אנו רובוטים מתוכנתים מראש ואיננו אחראים לתוצאות?
קריאת גנום האדם, המכלול השלם של 23 זוגות כרומוזומים, נשלמה באמצע שנת 2000. במיליארד מילים של שלוש אותיות, באלפבית של ארבע אותיות בלבד, הגנום מפרט את המתכון השלם ליצירה, להתפתחות, לתפעול ולתחזוקה של יצור אנושי. אבל הגנום אינו רק ספר מתכונים אלא הרבה יותר מזה: אפשר למצוא בו את מלוא האוטוביוגרפיה של האנושות, מעצם ראשיתם של החיים עלי אדמות ועד ימינו אלה. מאט רידלי בחר גן אחד מכל כרומוזום כדי לספר באמצעותו את הסיפור המופלא הזה, המשתרע על פני ארבעה מיליארדי שנים. הוא מתאר גנים המשותפים לנו ולחיידקים, גנים המבדילים אותנו מעל השימפנזים, גנים הגוזרים עלינו מחלות נוראות, גנים המשפיעים על תבונתנו ועל התנהגותנו, גנים המעניקים לנו את היכולת לדבר בלשון דקדוקית, גנים המנחים את התפתחות גופנו, גנים המאפשרים לנו לזכור, גנים המנצלים אותנו למטרותיהם האנוכיות, גנים הנלחמים ביניהם בתוך תאי גופנו, וגנים המתעדים את הפרהיסטוריה של נדודינו. תוך - כדי - כך מטפל המחבר, בבהירות ובחוכמה רבה, בשאלות האתיות, המשפטיות והחברתיות שמעוררת קריאתו של גנום האדם: למי שייך הגנום, ומי רשאי לעיין בו - האדם עצמו, החברה, הממשלה, או חברות הביטוח והמעסיקים? האם כדאי לאדם לדעת שהוא נושא בגופו גן למחלה חשוכת מרפא, והאם חייבים רופאיו להודיע לו זאת, או להסתיר את הדבר מפניו? האם הדטרמיניזם הגנטי מותיר מקום לרצון חופשי, או שמא אנו רובוטים מתוכנתים מראש ואיננו אחראים לתוצאות?