설명
"עד לפני שנים ספורות אבי מעולם לא דיבר על חוויות המלחמה שלו. אך עם זאת, הן ליוו אותי מאז ילדותי. באמצעות ספר זה, שהוצאתי בחשאי מפינת אחד המדפים שלנו בהיותי בן שתים - עשרה, גיליתי מדוע לא היו לי סבא וסבתא מצד אבי ומדוע אבי מעולם לא דיבר על משפחתו.., ידעתי שהוא יודע שקראתי את הספר, אבל מעולם לא שוחחנו על כך..." (אנדריי שפילמן, בנו של הסופר) ב23 - בספטמבר 1939 ניגן ולאדיסלאב שפילמן, פסנתרן יהודי צעיר, את הנוקטורנו בדו - דיאז מינור של שופן בשידור חי ברדיו ורשה, בעוד הפגזים הגרמנים מתפוצצים בחוץ. היתה זו המוסיקה האחרונה ששודרה בשידור חי מוורשה; באותו יום הרסה פצצה גרמנית את תחנת הכוח, והרדיו הפולני השתתק. הפסנתרן הצעיר שרד בגטו ורשה כשהוא מנגן לפרנסת משפחתו; הוא היחיד מביניהם שהצליח לחמוק ממחנות המוות, ובאותו אורח ניצלו חייו בידי קצין גרמני, ששמע אותו מנגן את אותו נוקטורנו של שופן על פסנתר שמצא בין ההריסות. מיד לאחר המלחמה כתב שפילמן את זיכרונותיו. הפצתם נאסרה על - ידי השלטונות הקומוניסטיים בפולין, והם רואים אור עתה לראשונה. וילם הוזנפלד, קצין הוורמאכט שהציל אותו, מת במחנה שבויים רוסי לאחר המלחמה. הוא השאיר אחריו את יומן המלחמה שלו, שבו הביע את יאושו העמוק מהברבריות הנאצית. קטעים מן היומן מתפרסמים כאן לראשונה בצד זיכרונותיו של שפילמן. "סיפור אישי מתקופת השואה, מצמרר ביכולתו לתאר בדייקנות, ויחד עם זאת באובייקטיביות של כתבה עיתונאית, את מלחמת ההישרדות של המחבר,.." קירקוס "תיאור נדיר ומוחשי של מצוקת הקיום בגטו ורשה." האינדיפנדנט הספר זכה בתואר הספר התיעודי הטוב ביותר לשנת 1999 מידי הלוס אנג'לס טיימס ובפרס הג'ואיש קוורטרלי - וינגייט לספר העיון הטוב ביותר לשנת 2000. ולאדיסלאב שפילמן נולד בוורשה ב - 1911, למד בקונסרווטוריון ורשה ובאקדמיה לאמנות בברלין. הוא חי בוורשה עד מותו ביולי 2000.