הדאנג'ן

מיתומה שהתגלגלה לזנות בגיל העשרה נהפכה מקנזי לווטרינרית. היא שינתה את חייה מן הקצה אל הקצה, אבל הצלקות נשארו. את חיבתה היא מקדישה לבעלי החיים שלעולם אינם שופטים אותה או בזים לה, אבל עתה הגיע זמנה לצאת מן הקונכייה ולהותיר את העבר מאחור, באיווה. היא מארגנת לעצמה חילופי דירות כדי לחפש עבודה חדשה בסיאטל.

הבית שאליו היא מגיעה מקסים אמנם, אבל חדר אחד נותר נעול. שנותיה במשפחות אומנה העניקו לה שתי “מתנות”: נוירוזה בנוגע לדלתות נעולות והיכולת לפתוח אותן. היא נכנסת לחדר ומזדעזעת… ואז מסתקרנת. שלשלאות ואזיקים, שוטים ומחבטים, ספסלים משונים עם רצועות…

כשאלכס חוזר הביתה מוקדם מהצפוי ומוצא את מקנזי שרועה בפישוט איברים על סוס ההצלפות בדאנג’ן הסגור ומסוגר שלו, הוא רותח מזעם. אבל הפחד והרתיעה שלה מעוררים את יצר ההגנה שלו ואת סקרנותו, ולכן הוא מציע לה עסקה שתשאיר אותה קרובה אליו – היא תשחק את תפקיד השפחה שלו בתמורה למקום לינה ולסיוע במציאת עבודה.

הוא תכנן להשתמש בווטרינרית כדי להיפטר מחברה לשעבר, לא להחליף אותה בבת זוג חדשה, אבל התערובת המושכת של עוצמה ופגיעות אצל מקנזי, גורמת לסאבּית הקטנה להתגנב היישר אל תוך לבו המוגן היטב.