עאידה

זכי דאלי, יהודי מבוגר, כמעט קשיש, הכותב ומגיש תוכנית דוקומנטרית פופולארית בטלוויזיה העיראקית, מקבל יום אחד, בין שתי מלחמות המפרץ, שיחת טלפון שממנה הוא למד שעל סף דלתו מונחת גופה של אישה.
מכאן ואילך מתפתחת עלילה דרמתית, רבת תהפוכות, שדרכה אנו נחשפים לעולמו הרגשי והתודעתי של זכי, שרואה עצמו נצר אחרון לקהילה יהודית מפוארת שחיה ברציפות במקום אחד יותר מכל קהילה יהודית אחרת.
דרך עיניו הבוחנות של זכי מתוודעים אנו לבגדאד המודרנית, זו של ימי סדאם חוסיין, על יפעתה, ססגוניותה האתנית, ניוונה הפוליטי והמוסרי ואסונה.
עאידה הוא רומן תקופה. ככזה הוא מאפשר לנו התבוננות באירועים הן בעיניהם של בני הזמן והן מעמדה מרוחקת וגבוהה יותר. בעאידה, כמו ברומנים תקופתיים גדולים אחרים,
אנו נחשפים ליחסים המורכבים שבין האמן, שהוא לכאורה נציג הרוח החופשית, לבין נציגי המנגנונים השלטוניים שבחסותם הוא שורד ויוצר.
עאידה הוא רומן מורכב וגם סיפור אהבה גדול - סוחף ומפעים ובה במידה בוגר וחכם. זהו סיפור אהבתם של זכי דאלי, שהתבצר לו בבדידות מרופדת מותרות, לבין עאידה, פליטה כורדית שנכנסת פתאום לחייו.
סיפור האהבה המפתיע הזה נמסר לנו בדרכים עדינות וזהירות. המספר פותח פתח לפאתוס העצום הגלום בסיפור שלו, הבלתי אפשרי כמעט, אבל הוא שוזר אותו בנימים של הומור ואירוניה המזקקים ומאפקים אותו.
עאידה הוא רומן שנברא בחותם של גדולה. לצד ויקטוריה זהו בוודאי הישגו הספרותי החשוב ביותר של סמי מיכאל. לפנינו יצירת מופת של סופר והומאניסט גדול שעתידה להיות, קרוב לוודאי, אבן דרך זוהרת בתולדותיה של הספרות הישראלית.