Opis
דזאי כתב בספריו את סיפור חייו, ועד היום, עשרות שנים לאחר מותו, יצירותיו מככבות ברשימות רבי המכר ביפן. אוסמו דזאי כתב בשפה פשוטה וישירה המדברת אל הקורא ומאפשרת לו בנקל להזדהות עם גיבוריו. החשיפה, המודעות העצמית חסרת הפשרות השזורה ברגשי אשמה אצל אוסמו דזאי יש בה מין אוניברסליות השובה את לב הקורא המודרני.
אוסמו דזאי (1948-1909), נולד בשם צושימה שוג׳י למשפחה ידועה ואמידה ממחוז אאומורי שבצפון יפן. כבוגר רכש את השכלתו וחי בטוקיו, שם הפך במהרה לסופר פורה תוך שהוא חי חיים מלאי תלאות ותהפוכות. לאחר מספר ניסיונות אובדניים כושלים הוא שם קץ לחייו יחד עם פילגשו שבוע לפני יום הולדתו ה-39. למרות שדזאי לא השתייך לשום זרם ספרותי, סיפוריו האוטוביוגרפיים משתייכים לסוגה מוכרת בספרות היפנית, ׳רומן-בגוף-ראשון׳. בפסול מלהיות אדם יצר אוסמו דזאי מיזוג וירטואוזי בין צורה, תובנות ותוכן של ׳הרומן-בגוף-ראשון׳ לבין מבנה הנרטיב והתפתחות העלילה של הספרות הבדיונית. דזאי נטל אירועים מחייו, עיצב אותם ויצק אותם לתוך גיבורו. אוסמו דזאי נחשב לסופר המודרני האהוד ביותר על הקורא היפני - פסול מלהיות אדם שיצא לאור חודש לאחר מותו, ממשיך לככב ברשימות רבי המכר ביפן עד היום.
Szczegóły książki
Recenzje
Zobacz wszystkie
this book really really like rollercoaster. can make me feel nausea, angry, disgust, but weirdly no sadness. just like how a human being can turn so primitive, like a beast. moral pf the story "dont afraid to said no, have your own opinions". intinya manusia bisa berubah jadi binatang karena pengaruh lingkungan buruk, tapi bukan berarti lingkungan sehat selalu bisa bikin orang jadi mulia tapi setidaknya bisa menghindari.
I just finished No Longer Human, and this is easily one of the best books I’ve read this year. It’s not emotional in the usual sense. It’s disturbing. It’s uncomfortable. It feels like watching someone peel their own mind apart layer by layer.The way Dazai writes about loneliness, morality, deceit, sex, class, addiction, and the whole “acting normal for other people” thing is sharp and brutally honest. Yozo’s voice is messed up, confused, intelligent, self-aware, and completely lost, and that combination makes the whole book feel real in a way that’s hard to explain.The last section hit the hardest for me. The whole synonyms and antonyms part, the talk about crime and God, and everything that happens with his wife and society closing in was just brilliant. Not dramatic, not sentimental — just raw and frightening.This wasn’t a sad read for me. It was a horrifying one. Dark, honest, and uncomfortable in the best way. One of those books that stays in your head long after you close it.