רוחות מרדניות

"רוחות מרדניות", ספרו השלישי של ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, ראה אור בלבנון ובארצות הברית ב-1908, כשג'ובראן היה בן 25. הספר מבטא את השקפת עולמו הפילוסופית-חברתית, ומבשר את נושאי כתיבתו ואת הסגנון הספרותי הייחודי שיאפיין אותו ביצירותיו המאוחרות יותר ובראשן "הנביא" ו"כנפיים שבורות". זהו סגנון ריאליסטי-פואטי מעודן, ספוג אהבה וחמלה, שמסתיר מאחוריו תחושות של התקוממות ורוח מתמרדת נגד העוולות שמעוללים בני אדם לחלשים מהם. סיפוריו עוסקים בטבע האדם והעולם, ומאירים מציאות כואבת של אהבה בלתי אפשרית, של מוות ושל התקוממות ומרדנות נגד ממסד מרושע ואכזר. ג'ובראן מוקיע בחריפות יוצאת דופן את צביעותו ואכזריותו של הממסד הדתי העושה יד אחת עם בעלי
האדמות וההון, כדי לנצל ולדכא את בני המעמדות החלשים ובכך להעצים את שלטונם ולהגדיל את עושרם.

ג'ובראן מתאר את החיים בלבנון, מולדתו, בצבעים רחוקים מלהיות מחמיאים. הוא מתקומם נגד היחס לנשים בחברה המסורתית ומעלה שאלות יסוד מוסריות נוקבות הנוגעות לתפקידה של הדת בחברה. הוא יוצא ב"אני מאשים" חריף ביותר נגד הכנסייה המארוֹנית, מאשים אותה בצביעות ובניצול תמימותם ותום לבם של האנשים המאמינים בה, עד כדי בגידה בעקרונות האמיתיים של הדת שעיקרם אהבת האדם באשר הוא אדם.

התקפה חריפה זו על הממסד הכנסייתי עוררה את חמתם של החוגים השמרניים שדרשו למנוע את הפצת הספר בלבנון, סוריה ומצרים.