החטא ועונשו

בשנת 1866 היה פיודור דוסטויבסקי בן 45. לאחר עשר שנות מאסר וגלות "בעקבות פעילות חתרנית", חזר לעיר סנט פטרבורג אלמן, עמוס חובות, מהמר כפייתי, לא בריא, ובמילים אחרות - גאון. הוא מבטיח לעצמו, לנושיו, ולמוציא-לאור שיוכל להשלים בתוך כמה חודשים שני ספרים.

"את יודעת", הוא כותב לידידתו אנה, "שאפילו היום דברים משונים ומיוחדים כאלה מענגים אותו לחלוטין". רומן אחד הוא מכתיב בכמה שבועות, ואילו השני, הגדול, מופיע כסידרה המתפרסמת בעיתון מדי שבוע. עם סיום המבצע חסר-התקדים הושלם הספר.

התוצאה - החטא ועונשו: רומן בשישה חלקים ואפילוג - לא חדלה מאז להדהים את הקוראים, מיליונים אין-ספור, בעשרות שפות. האם לפנינו הרומן הבלשי הנפלא ביותר שנכתב אי-פעם? הרי יש כאן משחק מרתק מאין כמוהו בין רוצח אינטליגנטי ומיוסר לחוקר מבריק וציניקן. האם זהו רומן תיאולוגי? או שמא עיקר הסיפור במעמקים הפסיכולוגיים שבהם הוא נובר בעין אמן? כך או כך, אין ספק שהחטא ועונשו הוא הרומן המודרני ביותר שנתנה לנו המאה ה-19, והוא נקרא גם היום, בפתחה של המאה ה-21, כאילו נכתב עכשיו.

"שפתו של הרומן פועלת על כל חושיו של הקורא בצורה בלתי אמצעית", כותב המתרגם בהקדמתו. "לי היא מזכירה לחם שיפון שחור טרי… ריחו חמצמץ, עשיר, ובה בעת גם פשוט, ומעיד על אמנות גדולה ועל עמל רב שהושקע בהכנתו. קבלו נא את הכיכר האחת מני רבות שאפה דוסטויבסקי להטעים בהן את קוראיו. כיכר שתיבלתי אותה כמיטב יכולתי בחלבה ובדבשה של הארץ הזאת". החטא ועונשו מוגש עכשיו שוב לקורא העברי בעברית הנפלאה של פטר קריקסונוב, יותר מ-600 עמודים עם הערות מאלפות והקדמה של המתרגם.
קריאה נוספת