ההצגה הגדולה בתבל: הראיות בזכות האבולוציה

יצירת המופסת שפירסם צ´רלס דרווין ב-1859, מוצא המינים, זיעזעה את החברה הוויקטוריאנית עד עמקי נשמתה. דרווין ידע היטב איזו סערה עתידה תיאוריית האבולוציה שלו לעורר, אבל אין ספק שהיה זוקף את גבותיו לנוכח המחלוקת הנמשכת עדיין, כעבור מאה וחמישים שנה.

האבולוציה מקובלת כעובדה מדעית על כל מדען ראוי לשמו- ולמען האמת, גם על אנשי דת בכירים -ובכל זאת מיליונים ממשיכים לפקפק באמיתותה. עכשיו נחלץ מחבר רב-המכר יש אלוהים? להעמיד אותם במקומם.

ההצגה הגדולה בתבל היא התקפת-נגד מהממת על חסידי "העיצוב התבוני", המסבירה את הראיות לאבולוציה ובה בעת חושפת את ערוותו של ה"טיעון" הבריאתני הנלעג.

ריצ´רד דוקינס עובר על הראיות המדעיות רובד אחר רובד, ומציג נימוקים חותכים לטענתו כי "אנו מוצאים את עצמנו יושבים על זלזל פעוט אחד באמצעו של עץ חים פורח ומשגשג. לא מקרה הוא, אלא תוצאה ישירה של אבולוציה מכוח ברירה טבעית שאינה אקראית."

ספר זה רואה אור בשעה הרת-גורל: ההתנגדות המאורגנת לאבולוציה מסוכנת כיום יותר מכפי שהיתה אי-פעם. במשרדי חינוך ובבתי ספר, בכל רחבי העולם, נעשים ניסיונות זדוניים לקעקע את מעמדו של המדע בכיתת הלימוד. דוקינס יוצא בתקיפות כנגד הבערות הזאת, והאהבה העזה שהוא רוחש לעולם הטבע הופכת טיעון שלילי ביסודו למנחה חיובית שהוא מציע לקוראיו: חזיון החיים בכל תפארתו, מצויר ביד אמן. (בשנת 2008 הראה סקר דעת קהל של גאלופ שארבעים וארבעה אחוזים מתושבי ארצות הברית מאמינים כי אלוהים ברא את האדם בצורתו הנוכחית לפני פחות מעשרת אלפים שנה. בספר אחר באותה שנה נמצא כי ארבעים ושניים אחוזים מאמינים שכל החיים עלי אדמות קיימים בצורתם הנוכחית מאז ראשית הזמן.)