描述
ב-2007, כשהחל סארמאגו, אז בן 85, לכתוב את 'מסע הפיל', כבר קיננה בו מחלה שאובחנה רק כעבור חודשים; וכשאושפז לבסוף בבית-חולים, היה חשש רציני לחייו, ואף הוא-עצמו החל להטיל ספק בכך שיסיים את הספר. אבל כעבור שבעה חודשים, אחרי שהחלים לחלוטין, הוא סיים במרץ מחודש את כתיבת הספר המחזיר-לחיים הזה, אשר מוקדש לאשתו פילאר דל ריו "שלא נתנה לי למות" - סיפור מסעו המשעשע והמרגש של פיל הודי, שבגחמתם האבסורדית של מלך ושל ארכידוכס, צועד במאה השש-עשרה (1551) על-פני מחצית אירופה,מליסבון לווינה.
מסעו של הפיל הוא עובדה היסטורית. דון זואו השלישי, מלך פורטוגל, ואשתו האוסטרית דונה קתרינה, העניקו פיל כמתנת נישואין לבן-הדוד הארכידוכס (והקיסר בעתיד) מקסימיליאן, אחרי שהחיה הענקית הנדירה, שאיש לא ראה כמותה באירופה באותה עת, כבר נמאסה עליהם.
אלא שיש מי שחולף על-פני ההיסטוריה כבכביש מהיר, ויש מי שכמו סאראמגו עובר בסבלנות מאבן לאבן, ומרים כל אחת, כי הוא מוכרח לדעת מה נמצא מתחתיה, והנה הוא מוצא פיל ועכשיו עליו למלא פערים בין תחנות מסלולו, להמציא את אחורי-הקלעים האנושיים של ההיסטוריה.
אין אסונות ומיתות, ואין קרבות ומצוקות ברומאן המינורי הזה, אפילו במעברים המסוכנים באלפים לא מתרחשת שום מפולת. לכל היותר נזכה לתיאור נדיר-ביופיו של ערפל. למעשה, סאראמגו כמו מעדיף לעצור כאן רגע לפני דרמות גדולות מסוג אלו שאיכלסו את כתיבתו ברומאנים קודמים. אבל ב'מסע הפיל' מתחולל שינוי ברגש ובמבט, ולא משום שהעולם האירופי (כפי שהיה ניתן לצפות מסאראמגו) נראה בו מפרספקטיבה חדשה של פיל אסייתי שיש לו תהייה גדולה. הפיל נשאר לא-מובן, והספר לא מזכה אותו במונולוגים פנימיים. אבל מלוויו, בנסיונותיהם לדמיין אותו ולהבינו, נאלצים לא פעם לקנח את הדמעות בשרוולי הז'קט או הסגין, ואנחנו עימם.
הפיל בלי-דעת משנה את כל מי שקשורים בו ובמסעו, ממוסס גחמות ריקות, מפרק גינוני שווא של כבוד ושררה, מבייש צביעויות, והוא מפיח חמלה אנושית, חברות ורגש, בין אצל מלך, מלכה ומפקד-צבא, ובין אצל פשוטי עם. אם יש תחיות שאפשר לבצען עוד לפני שהנפש החיה הולכת לעולמה, הרי שהפיל הזה הוא מציל ומקים-לתחייה.
מסעו של הפיל הוא עובדה היסטורית. דון זואו השלישי, מלך פורטוגל, ואשתו האוסטרית דונה קתרינה, העניקו פיל כמתנת נישואין לבן-הדוד הארכידוכס (והקיסר בעתיד) מקסימיליאן, אחרי שהחיה הענקית הנדירה, שאיש לא ראה כמותה באירופה באותה עת, כבר נמאסה עליהם.
אלא שיש מי שחולף על-פני ההיסטוריה כבכביש מהיר, ויש מי שכמו סאראמגו עובר בסבלנות מאבן לאבן, ומרים כל אחת, כי הוא מוכרח לדעת מה נמצא מתחתיה, והנה הוא מוצא פיל ועכשיו עליו למלא פערים בין תחנות מסלולו, להמציא את אחורי-הקלעים האנושיים של ההיסטוריה.
אין אסונות ומיתות, ואין קרבות ומצוקות ברומאן המינורי הזה, אפילו במעברים המסוכנים באלפים לא מתרחשת שום מפולת. לכל היותר נזכה לתיאור נדיר-ביופיו של ערפל. למעשה, סאראמגו כמו מעדיף לעצור כאן רגע לפני דרמות גדולות מסוג אלו שאיכלסו את כתיבתו ברומאנים קודמים. אבל ב'מסע הפיל' מתחולל שינוי ברגש ובמבט, ולא משום שהעולם האירופי (כפי שהיה ניתן לצפות מסאראמגו) נראה בו מפרספקטיבה חדשה של פיל אסייתי שיש לו תהייה גדולה. הפיל נשאר לא-מובן, והספר לא מזכה אותו במונולוגים פנימיים. אבל מלוויו, בנסיונותיהם לדמיין אותו ולהבינו, נאלצים לא פעם לקנח את הדמעות בשרוולי הז'קט או הסגין, ואנחנו עימם.
הפיל בלי-דעת משנה את כל מי שקשורים בו ובמסעו, ממוסס גחמות ריקות, מפרק גינוני שווא של כבוד ושררה, מבייש צביעויות, והוא מפיח חמלה אנושית, חברות ורגש, בין אצל מלך, מלכה ומפקד-צבא, ובין אצל פשוטי עם. אם יש תחיות שאפשר לבצען עוד לפני שהנפש החיה הולכת לעולמה, הרי שהפיל הזה הוא מציל ומקים-לתחייה.