描述
לקו הראשון של הספר, "סערה ביוני", הוא פסיפס רב-עוצמה של אנשים ואירועים המתרחשים על רקע הבריחה ההמונית מפריז ביוני 1940, ערב פלישת הנאצים לעיר. משפחות ויחידים, בורגנים ופשוטי עם, ילדים רעבים ויצאניות צמרת נטושות, ללא שום מכנה משותף למעט יצר ההישרדות, שוטפים את הכפרים ונאלצים להסתגל לנסיבות שאין להם שליטה עליהן. במהלך הבריחה נמירובסקי חושפת את טבע האדם במלוא עליבותו ושפלותו, אך גם ברגעי חסד של נדיבות וגבורה.
חלקו השני של הספר, "דולצ'ה", מתרחש בכפר צרפתי שנכבש בידי הגרמנים. פרשת אהבים עדינה וסודית נרקמת בין קצין גרמני וצעירה מקומית, שבביתה הוא מתגורר. מערכת היחסים המסוכנת מעלה אל פני השטח רגשות עזים של קנאה והשפלה בקרב אנשי הכפר, הנאלצים לשטף פעולה עם הכובש הזר.
הספר, על שני חלקיו הוא תיעוד נוקב של תקופה, אך גם יצירת אמנות אנושית ונוגעת ללב. הרומן המרתק, שהיה לרב-מכר בצרפת מייד עם צאתו לאור, שבה את דמיונם של הקוראים לא רק בזכות סיפור חייה הטראגי של הסופרת והנסיבות הדרמטיות שבהן הגיע לידינו כתב היד, אלא בזכות הפורטרט המדויק להפליא של צרפת המובסת והכבושה.
נמירובסקי נולדה ב-1903 בקייב ונמלטה לצרפת ב-1918, שם פרסמה יצירות שזכו להערכה. עם פלישת הנאצים לצרפת עברה עם בעלה ושתי בנותיה לכפר קטן בבורגונדי. מכריה מהחוגים הספרותיים התנכרו לה, וסירבו להוציא לאור את שכתבה. "בכל הזמן שהיינו בכפר אני זוכרת את אמא כותבת, כותבת, כותבת", ספרה בתה דניס. "כאילו היא ידעה שהיא במרוץ נגד הזמן. קריאה בין השורות מגלה שהיא ידעה היטב שאם היצירה שלה תפורסם, זה יהיה אחרי מותה". כל השתדלויותיה של נמירובסקי נכשלו, והיא נשלחה לאושוויץ, שם מתה לאחר כעשרה ימים, כשהיא בת 39 בלבד.
שתי בנותיה של נמירובסקי ניצלו בזכות שוטר גרמני, שהורה להן לרוץ הביתה, לארוז ולהיעלם. בין החפצים שארזו היתה המחברת העבה שבה כתבה אמן, אותה שמרו לאורך התלאות השונות שעברו במהלך המלחמה.
רק עשרות שנים לאחר סיום המלחמה אזרה הבת דניס די כוח כדי להתמודד עם המחברת של אמה, איש מלבדן לא ידע על כתב היד. למזלנו לאחר יותר משישים שנה ניתן לנו לקרוא את יצירתה האחרונה של מי שהייתה אחת הסופרות הגדולות של דורה.
חלקו השני של הספר, "דולצ'ה", מתרחש בכפר צרפתי שנכבש בידי הגרמנים. פרשת אהבים עדינה וסודית נרקמת בין קצין גרמני וצעירה מקומית, שבביתה הוא מתגורר. מערכת היחסים המסוכנת מעלה אל פני השטח רגשות עזים של קנאה והשפלה בקרב אנשי הכפר, הנאלצים לשטף פעולה עם הכובש הזר.
הספר, על שני חלקיו הוא תיעוד נוקב של תקופה, אך גם יצירת אמנות אנושית ונוגעת ללב. הרומן המרתק, שהיה לרב-מכר בצרפת מייד עם צאתו לאור, שבה את דמיונם של הקוראים לא רק בזכות סיפור חייה הטראגי של הסופרת והנסיבות הדרמטיות שבהן הגיע לידינו כתב היד, אלא בזכות הפורטרט המדויק להפליא של צרפת המובסת והכבושה.
נמירובסקי נולדה ב-1903 בקייב ונמלטה לצרפת ב-1918, שם פרסמה יצירות שזכו להערכה. עם פלישת הנאצים לצרפת עברה עם בעלה ושתי בנותיה לכפר קטן בבורגונדי. מכריה מהחוגים הספרותיים התנכרו לה, וסירבו להוציא לאור את שכתבה. "בכל הזמן שהיינו בכפר אני זוכרת את אמא כותבת, כותבת, כותבת", ספרה בתה דניס. "כאילו היא ידעה שהיא במרוץ נגד הזמן. קריאה בין השורות מגלה שהיא ידעה היטב שאם היצירה שלה תפורסם, זה יהיה אחרי מותה". כל השתדלויותיה של נמירובסקי נכשלו, והיא נשלחה לאושוויץ, שם מתה לאחר כעשרה ימים, כשהיא בת 39 בלבד.
שתי בנותיה של נמירובסקי ניצלו בזכות שוטר גרמני, שהורה להן לרוץ הביתה, לארוז ולהיעלם. בין החפצים שארזו היתה המחברת העבה שבה כתבה אמן, אותה שמרו לאורך התלאות השונות שעברו במהלך המלחמה.
רק עשרות שנים לאחר סיום המלחמה אזרה הבת דניס די כוח כדי להתמודד עם המחברת של אמה, איש מלבדן לא ידע על כתב היד. למזלנו לאחר יותר משישים שנה ניתן לנו לקרוא את יצירתה האחרונה של מי שהייתה אחת הסופרות הגדולות של דורה.