מיכלאנג'לו ותקרת האפיפיור

ב-1508 הזמין האפיפיור יוליוס ה-2 את מיכלאנג`לו לצייר את תקרת הקפלה הסיסטינית שבקריית הווטיקן ברומא. כל יועציו התנגדו לרעיון זה: למיכלאנג`לו בן השלושים ושלוש היה ניסיון מועט ביותר באמנות הפרסקו התובענית, ואילו ציור התקרה, 1100 מטרים רבועים שטחו, נועד להיות אחד המבצעים האמנותיים הגדולים ביותר מסוג זה שנודעו עד אז. מיכלאנג`לו גם הוא לא שש לרעיון. הוא ראה עצמו כפסל ולאו דווקא כצייר. ואף על פי כן, בארבע השנים שלאחר מכן שקדו הוא וצוות עוזריו על התקרה הענקית, עשו אלפי רישומים ובילו שעות מפרכות על פיגום שהתנשא לגובה 15 מטרים מעל לרצפה. התוצאה היתה אחת מיצירות המופת הגדולות ביותר בכל הזמנים. "אין עוד שום יצירה שתשווה לה, וגם לא תוכל להיות", כתב היסטוריון האמנות בן דורו ומעריצו של מיכלאנג`לו, ואזארי, כבר בשנת 1550. ספרו החדש והמרתק של רוס קינג מספר את קורות ארבע השנים היוצאות דופן האלה. בעוד מיכלאנג`לו נאבק עם בריאות לקויה, קשיים כספיים ובעיות משפחתיות, הוא יצר דמויות כה מרהיבות עד שכאשר הוסר הלוט מן התקרה בשנת 1512, הן הממו את כל צופיהן ומיד נודעו בעולם.