描述
בְּזוּת (abjection): "גועל ממזון, מלכלוך, מפסולת, מרפש. התכווצויות והקאות המגנות עליי. דחייה, בחילה, המרחיקות אותי ומסיטות אותי מן הטומאה, מביב השפכים, מן המזוהם. קלון הפשרה, קלון הביניים והבגידה. ניתור מוקסם המוביל אותי אליהם ומפרידני מהם. גועל ממזון הוא אולי הצורה הבסיסית ביותר והקדמונית ביותר של הבזות. כאשר הקרום שעל פני החלב, בלתי מזיק, דק כנייר סיגריות, עלוב כקצוצת ציפורניים, נגלה לעיניים או נוגע בשפתיים, התכווצות של הגרון ואף למטה מזה, של הקיבה, של הבטן, של כל הקרביים, קופֶצֶת את הגוף, דוחקת בדמעות ובמרה, מאיצה את קצב הלב ומעלה אגלי זיעה על המצח ועל הידיים".
כוחות האימה (1980) הנו ספרה הידוע והמשפיע ביותר של ז'וליה קריסטבה, במיוחד בזכות הטיפול שעושה קריסטבה – בכתיבתה הפואטית, הסוחפת והמעוררת השתאות – במושג "בזות", על משמעויותיו הפסיכואנליטיות, הפילוסופיות, הבלשניות והספרותיות: בקריאת הפוביה של הנס הקטן אצל פרויד, בתפיסת ה-Chora של אפלטון, בייצוג הקדושה-טומאה בספר ויקרא, בפריצת האסתטי על פי הברית החדשה והנצרות, בספרות הבזות הפרוטוטיפית של פרדינן סלין ועוד.
המושג "בזות" מצביע על מה שהורחק מן הגוף, הוצא ממנו כהפרשה והפך ל"אחר". הבזות, אשר מערערת על הזהות, על המערכת, ואינה מכבדת גבולות, עמדות וכללים, אומצה במיוחד בשיח הפמיניסטי, במסגרת הדיון באימהוּת. קריסטבה מייצרת תיאוריה המחברת גוף ונפש, תרבות וטבע, פסיכה וסומה, חומר וייצוג, תוך כדי כך שהיא מדגישה את אופן הביטוי של דחפים גופניים בייצוג ואת אופן הביטוי של הגיון המשמעות בגוף החומרי.
כוחות האימה (1980) הנו ספרה הידוע והמשפיע ביותר של ז'וליה קריסטבה, במיוחד בזכות הטיפול שעושה קריסטבה – בכתיבתה הפואטית, הסוחפת והמעוררת השתאות – במושג "בזות", על משמעויותיו הפסיכואנליטיות, הפילוסופיות, הבלשניות והספרותיות: בקריאת הפוביה של הנס הקטן אצל פרויד, בתפיסת ה-Chora של אפלטון, בייצוג הקדושה-טומאה בספר ויקרא, בפריצת האסתטי על פי הברית החדשה והנצרות, בספרות הבזות הפרוטוטיפית של פרדינן סלין ועוד.
המושג "בזות" מצביע על מה שהורחק מן הגוף, הוצא ממנו כהפרשה והפך ל"אחר". הבזות, אשר מערערת על הזהות, על המערכת, ואינה מכבדת גבולות, עמדות וכללים, אומצה במיוחד בשיח הפמיניסטי, במסגרת הדיון באימהוּת. קריסטבה מייצרת תיאוריה המחברת גוף ונפש, תרבות וטבע, פסיכה וסומה, חומר וייצוג, תוך כדי כך שהיא מדגישה את אופן הביטוי של דחפים גופניים בייצוג ואת אופן הביטוי של הגיון המשמעות בגוף החומרי.