ערפד חנאן כותב יומן

נייג´ל מאלט הוא סתם אחד, ערפד חנון, רגיל לגמרי.
הוא הפך לערפד בגיל 15, ומאז נדון לחיות לנצח כנער מחוצ´קן שלא הולך לו עם בנות.
"יצאתי היום לטיול בטבע. עמדתי על קצה מצוק שעתיים והסתכלתי למטה. רציתי לגמור הכול ולזנק, אבל אז נזכרתי שבעצם זה לא יגמור כלום. לא חשוב כמה עצמות ישברו לי, בסך הכול אשכב על הארץ עד שגופי יתאחה ואחר כך אצטרך לקום ולהמשיך את הקיום האומלל שלי. הדבר היחיד שאני מסכן אם אני קופץ הוא את מכשיר הטלפון הנייד שלי, שבלי ספק יתרסק, ואז אצטרך לחזור להשתמש במכשיר הקודם שאין לו מסך צבעוני".

ביומנו המצחיק עד אימה מתאר נייג´ל את מאמציו הנואשים לגרום לאהבת חייו, קלואי, לשים לב שהוא קיים, להתאושש מהבושות שההורים שלו עושים לו, ולהתמודד עם הרגשת הקיפוח של מי שחוגג עוד מעט את יום הולדתו ה-100 ועדיין לא הייתה לו חברה.