תריסר רוסי

נאבוקוב, מחברו של הרומאן המופתי 'לוליטה', התחיל את הקריירה הספרותית המפוארת שלו כסופר רוסי. ב'תריסר רוסי' (המכיל כמובן 13 סיפורים) מובאת שורה של סיפורים מבריקים, שנכתבו במקורם ברוסית, ובהם "אביב בפיאלטה" המפורסם, הטוב שבסיפוריו הקצרים של נאבוקוב.
הסיפורים שכונסו כאן נכתבו בשנות העשרים והשלושים של המאה, בעיקר בברלין ובפאריס, ופורסמו לראשונה בעיתונים ובכתבי-עת של מהגרים רוסים, בחתימת "ו. סירין" – שם-העט שהשתמש בו נאבוקוב בשנים שכתב רוסית (כלומר עד שהיגר לארה"ב ב-1940). גם רוב גיבורי הסיפורים הם מהגרים רוסים שעזבו את בריה"מ, כמו נאבוקוב עצמו, בגל ההגירה הגדול שבא בעקבות מהפכת 1917: אנשים אבודים, עקורים שאיבדו את הקשר עם מולדתם (בשנים ההן לא היה ניתן לקיים קשר עם בריה"מ), ונשארו זרים בארצות גלותם.
זו פעם ראשונה שנאבוקוב מתורגם לעברית מן הרוסית. נילי מירסקי בחרה את הסיפורים ותרגמה אותם. עולם ההשתקפויות של נאבוקוב (שבו השתקפותו של דבר היא הדבר עצמו שאין בלתו) כבר עומד על תילו בסיפורים הללו, והם מרתקים גם כהשתקפות-מראש של כתיבתו המאוחרת.


המעבר של ולדימיר נבוקוב מן הלשון הרוסית, שפת אמו, שבה כתב את ספריו הראשונים, ללשון האנגלית, שבה החל לכתוב לאחר שהגיע לארצות-הברית, הוא מן התופעות המופלאות בספרות העולמית. נבוקוב נולד ב-1899 בפטרסבורג. ב-1919 עזב את רוסיה וסיים את חוק לימודיו באוניברסיטת קיימברידג' ב-1922. לאחר מכן חי בברלין (1937-1922) ובפריס (1940-1937). ב-1940 היגר לארצות-הברית וב-1945 התאזרח שם. לימד שם באוניברסיטאות שונות, ובשנים 1948-1942 כיהן כאוצר במדור הפרפרים במוזיאון לזואולוגיה משווה בהרווארד, ואף פרסם מחקרים רבים בתחום זה. מ-1948 עד 1959 שימש פרופסור לספרות רוסית ואירופית באוניברסיטת קורנל. משנת 1960 ועד מותו ב-1977 חי בשווייץ. נבוקוב היה סופר פורה ועסק בתחומי כתיבה רבים. מפעלו הספרותי כולל 16 רומנים, ביניהם "תפארת" (1932 ברוסית, 1971 באנגלית ), "הזמנה לגרדום" (1936), "חייו האמיתיים של סבסטיאן נייט" (1941), "לוליטה" (1945), "אש חיוורת" (1962), "אדה" (1969). כן פרסם שמונה קובצי סיפורים, שבעה קובצי שירים, קובין מסות, ספר זיכרונות, שבעה מחזות, ותרגומים רבים (שהמפורסם בהם תרגום של "יבגני אונייגין" לפושקין).