בית הדיו

תשעה סופרים מוכשרים תחת גג אחד מעלים פינות שונות ומשונות של המציאות הישראלית, מגוונת כמו אלו שמהן צמחו: העיר הגדולה, עיירת ספר או מושב, חילונים גמורים או דתיים גמורים או מי שנסדק בעולם סדק.

מכאן זוג יאפים תל-אביבים ועשרות חתולים שמונעים מהם את הרחבת דירתם, ומכאן אלמנתו ש מוכר פלאפל, שעדיין מתגעגעת אליו ומתמודדת עם אובדנו; מכאן זונה שמשתוקקת למעט חום בחניון המשאיות שהיא עובדת בו, ומכאן מרצה במגדל האוניברסיטה ברגע אחד של ייאוש. ממרחק של שנים פונה בת אל אמה כפי שהיתה בצעירותה, עוד לפני שנעשתה אם; ובן מתלווה אל אמו בליל שכרות שכל רסן יותר בסופו. הורים וילדיהם מסתירים כאן אלה מאלה סודות, עד שהסוד מתפרץ.

מחכות כאן לשעתן גם אהבות וטינות כבושות, והשעה מתמהמהת או מקדימה ובאה. יש כאן מי שנלחם בתשוקה אסורה, ויש מי שנענה לה בחדווה מבהילה והרסנית: אשת רב נמשכת אל אחת הטובלות במקווה עד שזו חדלה לבוא, חקלאי נמשך אל כלתו והיא נמלטת מפניו אל יבשת אחרת; ומורה זקן לתנ"ך, ירא אלוהים, נגרר עם תלמיד לשעבר למסע סהרורי ברחבי ירושלים, מאולם חתונות עד בית העלמין.

כולם קובצו כאן עם כל קולותיהם, וההצגה החלקית הזאת אינה נותנת אפילו קמצוץ מהם – אילו היה אפשר לסכמם במשפט, הרי לא היה בהם טעם.

שירה שילה, עדנה שמש, דונה בן יהודה, ענת עינהר, עדנה נוי, ניצן ויסמן, יאיר חסדיאל, צבי אבינר ופני, ראובן טבול