ראי רחוק

ההיסטוריון הצרפתי הנודע ז'יל מישלה אמר על המאה ה-14: "לא היתה תקופה מטורפת ממנה". מאה זו החלה ב-1300 שהיתה שנת-שיא בתרבות המערב: ממלכות חזקות עלו מן התוהו הפיאודלי, החקלאות התפתחה והתבססה גם על מסחר וייצור, היה גידול דמוגרפי מרשים, בערים קמו הקתדרלות הגותיות – יצירות פאר ארכיטקטוניות, המערב הנוצרי היה מאוחד סביב האפיפיורות ברומא.

בסופה של המאה, ב-1400, היתה אירופה מוטלת באפיסת-כוחות. "המוות השחור" ומלחמת-מאה-השנים השמידו כמעט מחצית מאוכלוסיית היבשת, ממלכות צרפת ואנגליה היו על סף קריסה, המסחר הצטמק והגיע לכלל פשיטת-רגל, נחילי שודדים הילכו טירור וחרכו את אדמת אירופה, כלי הנשק החדישים מוטטו את האידיאלים של האבירות, קרע חריף עירער את העולם הנוצרי.

כשרונה המופלא וברק כתיבתה של ההיסטוריונית ברברה טוכמן נדרשו לספר – בלי לקפח את הדיוק ההיסטורי – את הסיפור הדרמתי של מאה הרת פורענויות זו, עת נראה העולם על סף חידלון.

טוכמן בחה למקד את סיפורה סביב אישיות היסטורית מרתקת אחת: אנגרן דה קוסי השביעי, "המנוסה והמיומן שבאבירי צרפת", לוחם, שגריר, יועץ, שנטל חלק מרכזי בכל דרמה בתקופתו, שהיה פטרונו של הכרוניקאי הגדול ז'אן פרואסר.