כלים שבורים: זיכרון, זהות ובריאה ביצירת דוד שחר

דוד שחר (1997-1926) הוא סופר ישראלי שהעמיד יצירה סיפורית גדולה בהיקפה וייחודית בצביונה, שגולת הכותרת שלה הוא מחזור הרומנים היכל הכלים השכורים (ששבעת ה"שערים" שלו - וכן הרומן לילות לוטציה שאותו הגדיר בביטוי "השער הסתום" - ראו אור מ - 1969 ועד 1996). המיפויים ההיסטוריים והתרבותיים המוכרים של הספרות העברית בתקופת המדינה לא הקצו לשחר מקום בולט; לעומת זאת זכה למידה לא מבוטלת של הכרה מעבר לים, בעיקר בצרפת (שם תורגמו כל כתביו). לכן, מן הסתם, דבקה בשמו האמרה "אין נביא בעירו". הספר מתמקד בעיקר בהיכל הכלים השבורים, אך נוגע גם בסיפוריו הקצרים של שחר (שנכתבו בשנות החמשים והששים) וברומן סוכן הוד מלכותו (1979). יש בו חמישה פרקים, שכל אחד מהם הוא מחקר באחד מהבטיה של יצירת שחר, וכל אחד עומד גם כמסה פרשנית בפני עצמה. הפרק הראשון עוסק בפואטיקה של שחר, ויוצא מדיון בבעיות זמן ומרחב לאיתור המתח בין האיווי אל חוויה כמו-מיסטית שתגבר על מגבלות הקיום האמפירי לבין מחויבותו העמוקה דווקא למציאות הגשמית והחושית. בפרק שני מתחקים המחברים אחר הזיקה המיוחדת, המוזרה והחוזרת ונשנית אצל שחר בין ציור, בגידה והדו-ערכיות של המבט הנשי - כל זאת ביחס לדימוי הקבלי הניצב בכותרת מחזור הרומנים ובהקשר של מיתוס הבריאה הלוריאני. פרק שלישי עוסק בדרכי עיצובה המיוחדות של העיר ירושלים ובמעמדה ביצירותיו השונות של שחר. הפרק הרביעי מבקש לברר את יחסו של שחר לסוגיית הזהות, הן במושגים פנומנולוגיים ומטאפיזיים כלליים והן בהקשר ההיסטורי והאידיאולוגי של השאלה הלאומית והסכסוך הטריטוריאלי על הארץ. הפרק האחרון מפתח דיון ביקורתי בקלישאה הרווחת, שלפיה דוד שחר הוא "פרוסט הישראלי", תוך הדגשת השוני בתפיסות הזמן והזיכרון אצל שני סופרים אלו.