אהבה על החוף

במועדון ריקודים על חוף אשקלון, בראשית שנות השישים, מתלקח רומן סוחף בין שלושה. אסתר וייס, שסיימה זה עתה תיכון דתי, קונה שמלת כתפיות והולכת לראשונה בחייה למועדון. על הבר שותה קמפרי מואיז דרעי שבא מפאריז להיפרד מאמו הנוטה למות, ומאחור, אלכס, העולה הצעיר מבואנוס איירס, נמשך לגבר הזר ומגלה בעקבותיו את אסתר. ברקע נשמעים השירים של פּול אַנקָה, אַדָמו ואֶלביס. לצליליהם רוקדים צעירי העיר את נעוריהם, כמפלט מהצללים המאיימים עליהם ועל העיר שקמה זה מקרוב – צללי המלחמות וצללי עברם האישי.

טלטלת-האהבה נחווית אצל כל אחד מגיבורי אהבה על חוף כמרד בחייו הקודמים. עיוורים למה שחוללו הם חולפים אלה על פני אלה מבלי משים ועם זאת הם קשורים ביניהם בקשרי-קשרים הנחשפים לעיני הקוראים בהדרגה. כך מותח משולש האהבה הסוער גשרים מפתיעים אל רבאט של שנות הארבעים, אל הרי הקרפטים בקיץ 1939 ואף אל עזה שמעבר לגבול.

אהבה על החוף מהדהד כקונכייה רבת-יופי את בְּליל הקולות של העיר הקטנה ואנשיה שנקבצו אליה ממזרח וממערב כאל חוף מבטחים, "בהחלטיות עיקשת, לחיות, לחיות!". ואסתר, שתהפוך בסוף הקיץ ההוא מנערה לאישה, היא החוט המקשר בין כולם.