Berlin Alexanderplatz

'ברלין, אלכסנדרפלאץ' – סיפורו של פראנץ' בּיבֶּרקוֹפּף – הוא סיפורו של אסיר משוחרר, בשנים שלאחר מלחמת-העולם הראשונה, הנשבע לחיות כאדם הגון, אך אינו מתמיד בכוונתו, נגרר לפשע בגלל כוחות חזקים ממנו, מסתבך ומתמוטט, והמכות הנוחתות עליו הופכות אותו למין איוב מודרני, מנוכר. אבל מסיפור הנפילה מתנער וקם ביברקופף חדש, אחר.

הספר הוא מונטאז' מדהים, ששזורים בו דיווחי בורסה ומזג-האוויר, פרסומים רשמיים, קטעי עיתונות, מודעות, נתונים סטטיסטיים, מסלולי רכבות, להיטי אופרטה ושירים פטריוטיים. קולו של המחבר מתחלף ללא התראה בזרמי-תודעה של הגיבורים. הגרוטסקי והאירוני מתערבבים בפאתטי, וסלנג ברלינאי ולשון פושעים מותכים זה-בזה יחד עם קטעים מן התנ"ך, מן הקלאסיקה ומפזמוני קברטים. עם זאת, זהו רומאן שכל חלקיו מהודקים היטב זה-אל-זה: אין "אקדח" המופיע בהתחלה שאינו "יורה" בפרק השיא.

הרומאן הסינֶמאי הזה נקרא כפואמת-ענק בפרוזה, ועם זאת, הוא מרתק כספר מתח. באופן מופלא תפס דֶבּלין היהודי, בשלהי שנות העשרים, את ניצני רוחה של גרמניה הנאצית. זהו סיפורן של ברלין, של גרמניה, של אירופה. עולים כאן לאומנות, סדר, פטריוטיזם, אנטישמיות, מהפכות, מיליטריזם וכיו"ב – כל סוגי היחד שבתוכם מתבהם האדם, צועד וסוגר רווחים, כשהוא בעצם לבדו, אך אינו מודע לכך, בעוד התופים הולמים מאחוריו.

אלפרד דֶבּלין נחשב ל"מספר הכי מוכשר של האקספרסיוניזם הגרמני", ו'ברלין אלכסנדרפלאץ' שלו הוא מן הרומאנים הגדולים של הקלאסיקה המודרנית. לאחר שהספר ראה אור ב- 1929 (והפך מייד לרב-מכר) התבסס מעמדו של דבלין כאישיות מובילה באוונגארד האירופאי של אותם ימים. "דבלין הולך ותופס את המקום הראשון במעלה בחיי הרוח של גרמניה", אמר עליו באותה שנה תומאס מאן. קאפקא ראה בו את אחד השמות הגדולים בספרות הגרמנית. 40 שנים לאחר-מכן, ב"על מורי דבלין", מבקש גינטר גראס להזיז את מאן, ברכט וקפקא "בכל הכבוד הצידה" לטובת יצירתו של דבלין: "איני יכול לתאר לעצמי את הפרוזה שלי בלי המרכיבים הפוטוריסטיים של יצירתו".



הבימאי הגרמני ריינר ורנר פסבינדר עיבד את הספר לסדרת טלוויזיה, אשר נחשבת ליצירתו הקולנועית הגדולה ביותר.